fbpx

פוסט: התהליכים הנפשיים והפסיכולוגים שמאחורי הקמת קורס וידאו

בתחילת 2018 הצבתי לעצמי מטרה חשובה לשנה זו – לצלם סוף סוף קורס וידאו בתחזוקת רכב.

אממה? שמבחוץ זה נשמע קלי קלות, מצלמים, מעלים, מוכרים ויאאלה ביי.
לצערי – או לשמחתי אצלי זה לא עובד ככה, אצלי כשיש לי משימה שמפחידה אותי או נראית לי גדולה ומסובכת אני משתתקת, מתלבטת, מתחבטת וקצת משתגעת.
החלטתי שאם אני הולכת על זה אני אתעד את כל התהליך שעברתי מרגע ההחלטה עד לביצוע ואשתף אותו.
אני רוצה לשתף את החששות שלי ואת דרכי ההתמודדות וגם מתעדת את זה בתור תרגיל לעצמי כדי לנסות למצוא נוסחה להתמודדות וכך בפעם הבאה שארצה לעשות משהו גדול ומפחיד למצוא פתרונות מנסיון קודם שלי.
הפוסט הזה בעצם נכתב על ידי במשך כמה חודשים ובכל פעם תיעדתי וכתבתי את הדרך שעברתי מרגע ההחלטה על הוצאת הקורס עד לרגע שהוא צולם ועומד לעלות לאתר.
כשהצילומים של הקורס יתקיימו הפוסט יסתיים ויפורסם.

אז הכל התחיל לפני שנה – בערך בינואר 2017 שמעתי לראשונה את הרעיון לעשות קורס וידאו בתחזוקת רכב, בתחילה הרעיון היה נשמע לי מגניב אבל הדחקתי אותו שנה מתוך מחשבה שזה הזוי ומופרך.

29.12.2017 נפגשתי עם חבר יקר בשם אייל מליון (מוזמנים להציץ באתר השווה שלו אדנית) והוא התלהב מהרעיון של קורס וידאו והציע לי לפתוח קורס וידאו באנגלית.

התלהבתי, חשבתי שזה רעיון טוב אבל לא ידעתי אם יהיה לי אומץ. הרגשתי שאני ממש רוצה את זה וממש מפחדת.

30.12.2017 דיברתי על הנושא עם כמה חברות ועם הפסיכולוג והבנתי שאני חוששת להכשל, חוששת לצאת עם הזנב בין הרגליים.

החלטתי ללכת על זה בכל זאת.
31.12.2017, יצרתי קשר עם אישה בשם גל זיו שההתמחות שלה זה וידאו ובמיוחד צילום קורסים און ליין. הייתה שיחה טובה והיה נשמע שהיא מאמינה מאד ברעיון של קורס וידאו וקבענו להפגש.

11.01.2018 אחרי דחייה שלי מרוב פחד ולחץ נפגשנו. שילמתי על הפגישה סכום לא מבוטל,  יצאתי מהפגישה בהרגשה שאני יכולה לעשות את זה אבל אין לי אומץ ושאולי חבל על הכסף.

עברו שבועיים… במהלכם המחשבה העיקרית הייתה שאיזה מצחיקה אני ואיך אני סתם עפה על עצמי ומדמיינת ושחבל על הכסף של הפגישה.

23.01.2018 נפגשתי עם אדם שאני מתייעצת איתו כבר שנים בכל מה שקשור לעסק והוא אמר שזה רעיון מעולה ואני חייבת ללכת על זה.

ופתאום תפסתי את עצמי ואמרתי שלא מתאים לי למסמס ככה את הרעיון, דיברתי שוב עם גל וסיכמנו שאני אכין ראשי פרקים לפרקי וידאו.

הכנתי את הראשי פרקים ונתתי להם לנוח כמה ימים….

עברו עוד כמה ימים…
ועוד כמה ימים..

הבנתי שאני דוחה את זה כי אני מתה מפחד.

בדקתי עם עצמי אם מבחינה כלכלית אני יכולה לממן את זה וראיתי שכן.

החלטתי מחר לדבר עם גל ולקבוע יום צילום לעוד חודש, אז אז אני אסיים לכתוב ולתרגם את כל החומר (כי חשבתי לעשות קורס באנגלית)

18.02.2018 עברו שבועיים מאז השיחה עם גל. כל יום תכננתי לשלוח הודעה לגל על תאריך של צילומים,  ערכתי את רשימת התכנים. דיברתי עם כמה אנשים שגרים בחו”ל ושאלתי אם נראה להם שיקנו ממני קורס כזה ואם יש הבדלים תרבותיים שיכולים לגרום לזה לא להצליח. ולצערי לא הצלתי להמשיך, החלטתי שזה יותר מידי משתק ומפחיד אותי ושאני מבולבלת.

25.02.2018 הקשבתי היום לוובינר על קורסים דיגיטלים והתחלתי להשתכנע שיכול להיות שאנשים כן יקנו את הקורס הדיגיטלי שלי בעברית.
תוך כדי הוובינר שלחתי שוב לגל הודעה שנראה לי שאני רוצה ללכת על זה אבל בעברית וקבענו לדבר מחר.

אני מתחילה לחשוב שיש אנשים שמתאים להם לעשות דברים גדולים ומטורפים ושלי אישית זה מפחיד מידי ומאיים מידי. אולי אני פשוט אישה פחדנית?

19.03.2018 דיברתי בטלפון עם גל וניסינו להבין מה כל כך מפחיד אותי. הבנתי שמה שבעיקר מפחיד אותי זה שאנשים לא יקנו את הקורס, אמרתי לה שאם היה אפשר לעשות פרוייקט הד-סטרארט או סקר זה היה מעולה כי הייתי רגועה שיש לזה ביקוש. חשבנו יחד שאולי אפשר להכין שיעור אחד מהקורס בצורה מעמיקה שמדגימה טוב מה יהיה בקורס ולצרף לזה סקר וככה להבין אם יש ביקוש לקורס. חשבתי אולי גם להציע את הקורס בחצי מחיר או בהנחה למי שיקנה אותו מוקדם וככה למזער סיכונים.

25.03.2018 תפסתי אומץ ופרסמתי בעמוד הפייסבוק שלי פוסט על הנושא. כתבתי שאני רוצה לעשות קורס וידאו און-ליין וביקשתי את חוות דעתם של החברים שלי. קיבלתי ערב רב של תגובות, חלק חיוביות של אנשים ונשים שכתבו שישמחו לקנות את הקורס ושאלו מה המחיר שלו וכו’ וחלק שאמרו שבחיים לא יקנו כי עדיף מפגש פרונטלי.

קיבלתי 2 שיחות טלפון מאנשים יקרים לי שאני סומכת על שיקול דעתם שאמרו לי שאני לא נורמלית ואני חייבת לעשות את זה וללכת על זה.

החלטתי סוף סוף להתגבר על החששות ויצרתי שוב קשר עם גל ופשוט קבענו תאריך לצילומים.

במהלך השבוע שאחרי זה רציתי כל יום לשבת על רשימת נושאים ורשימת סרטונים לקורס ולקח לי כמה ימים עד שהתיישבתי ועשיתי את זה סוף סוף.

3.04.2018 ישבתי במשך 3 שעות וכתבתי בצורה מפורטת את כל הסרטונים שאני צריכה. החלטתי את החלק התאורטי יותר של הקורס לעשות בחוברת כתובה שיהיה אפשר להדפיס ואת על מה שצריך ויזואלי לעשות בוידאו. החלטתי שבגלל שלקח לי כל כך הרבה זמן להתגבש על הקורס הזה והשקעתי בו כל כך הרבה משאבים אני הולכת לעשות את זה הכי טוב שאפשר. לא לחפף ולא למהר.

הכנתי לי רשימת משימות: ההכנות לקורס עצמו:
רשימת דברים שאני צריכה להביא ולהכין לקורס. כמו למשל לנקות את האוטו, חפצים שאני צריכה ליום צילומים.
הכנתי לי רשימות נושאים מסודרות, נקודות חשובות והחלטתי על התמחור של הקורס ועל תמחור למי שרוכש/ת ברכישה מוקדמת.

05.04.2018 הגיע יום הצילומים, לא ישנתי כל הלילה, התהפכתי במיטה, התעוררתי סופית ב-5 בבוקר לחוצה אימים, התחילו הצילומים היה לי קשה להשתחרר פחדתי שהכל יהיה דפוק, רציתי לברוח הביתה להתחרט ולהכנס למיטה. לאט לאט הצילומים התחילו לזרום… סיימנו יום עמוס של 6-7 שעות של צילומים בהרגשה טובה ומעודדת.

מה יהיה בהמשך? אם זה יצליח? אני לא יודעת… מה שבטוח הוא שלמדתי המון המון מהתהליך ואני אקח איתי את המסקנות לכל פעם שאצטרך לבצע החלטה שנראית לי באותו רגע חשובה וגדולה.

נ.ב. מי שרוצה לראות את הפרטים על הקורס והרכישה מוקדמת אפשר לראות כאן